אני באמת לא בנאדם שמאמין בסגירות מעגל, אבל קשה לי להתעלם מצירופי המקרים.
ממש שבוע לפני שהתגייסתי היה לי ריב מאוד גדול עם אבא שלי; אני לא זוכרת ממש על מה זה היה, שנתיים עברו מאז אחרי הכל, אבל אני זוכרת שלא דיברנו שבועיים וממש לא רציתי שהוא יבוא איתי ללשכת הגיוס. קצת הזוי לחשוב על מציאות שבה מישהו הולך להתגייס בלי ההורים שלו, אבל זה מה שרציתי באותו רגע. בסופו של יום הם כן באו איתי, רק בשביל הפרוטוקול וגם כי לא ממש היה לי איך להגיע ללשכת הגיוס בשבע בבוקר אם לא ברכב... אז כל תהליך הגיוס והפרידה היו אלו ששברו את הקרח, אבל אני בחיים לא אשכח את ההרגשה הזו.
תמיד אומרים שבניגוד לאלימות פיזית, בכוחן של מילים להשאיר צלקות שגם אם הן יגלידו הן תמיד ישאירו חותם. ולמרות החזות המאוד בטוחה בעצמי אני בן אדם מאוד רגשני וקל לפגיעה, וכל מה שנראה כלפי חוץ הוא לא יותר מאשר "שיריון" שנועד להגן עליי מהפגיעות האלה. כמו אנשים שצוחקים כדי להסתיר את הכאב? בול אני.
לפני חודש וקצת רבתי עם אחותי, לדעתי על דברים שלגיטימי לגמרי שאני אתעצבן עליהם, במיוחד כשהערתי לה על זה יותר מעשר פעמים לפני כן והיא מבטיחה לי הבטחות שהיא ממשיכה לא לקיים וממשיכה להתפלא למה אני לא מסכימה לה כל מיני דברים שנראים לה ברורים מאליו. אני לא יודעת למה אבל אבא שלי החליט להתערב לטובתה וזה ממש עיצבן אותי, כי לא רק שלא הייתה לו שום זכות להתערב בזה גם לא הייתה לו שום זכות לגונן עליה כשהוא יודע בעצמו שאני צודקת. איכשהוא זה הגיע למצב שאני מתווכחת עם אבא שלי וזה נהיה ממש מגעיל, אני לא אפרט מה הלך שם אבל נפגעתי כל כך שבחיים לא רציתי לעוף מהבית הזה יותר מאותו רגע. למזלי הייתי אמורה לחזור לבסיס יומיים אחרי זה, אז פשוט הסתגרתי בחדר ולא יצאתי ממנו עד שחזרתי לבסיס והייתי מוכנה לסגור שם 21 ולא לחזור הביתה ולהתמודד איתו שוב. כל כך לא רציתי לחזור שבאמת נהניתי לסגור שבת, וככל שהגיעו הימים לחזור הביתה ככה התחלתי להיות מדוכאת יותר. אני חושבת שזה בגלל שאני סוגרת כל כך הרבה שזה הדרדר לרמה הזו, אבל אם אני לא טועה אנחנו לא מדברים כבר מעל חודש בגלל זה... ואני ממש לא מתכוונת להתנצל על שום דבר כדי לנסות לסדר את זה.
זה ממש מצחיק, כי הדבר שאני הכי שונאת זה אנשים צבועים. ולבוא ולהשריש בי ערכים של "את צריכה להבין לפעמים שאת לא יודעת הכל אז תורידי את האף שלך" ואז לא לעשות את זה בעצמך זה משהו שיכול להעלות לי את הסעיף. אמא שלי ניסתה לגשר בינינו המון, אבל בשורה התחתונה - הוא רוצה שאני אתנצל. ממש לא יקרה. ואני לא הולכת להוריד מהאגו שלי בשביל כבוד המשפחה רק כדי לגרום לו להרגיש טוב עם עצמו. עם כל הכבוד, ויש כבוד, אם עשית טעות - תבוא ותתנצל. אל תפיל את זה על אף אחד אחר בשביל לגרום לעצמך לצאת טוב יותר. כי אם אני אמורה לתפוס ממך דוגמא אישית, אין לך שום סיבה להתלונן שאני מתנהגת בצורה שאני מתנהגת בה, תסתכל על עצמך ותראה שאנחנו לא כל כך שונים.
אני לא מצטדקת, גם אני לא הייתי טלית שכולה תכלת, אבל ממש אין מה להשוות. ואני אתנצל על ההתנהגות שלי ועל הדברים שאמרתי, אבל זה ממש לא יבוא ממני ואני ממש לא אהיה הראשונה שאוריד מעצמי בשביל זה. כן, זה משחק מעמדות, אבל גם הוא חייב להבין שלא הוא זה שאומר את המילה האחרונה כל הזמן, ושאם הוא יגיד לי לקפוץ מהגג אני ממש לא אעשה את זה.
אז למה סגירת מעגל? אני בד"כ מבליגה דיי טוב על ההחלטות שלי ואני יודעת לעמוד בהן כמו שצריך. אבל יש לנו מין מסורת כזו בחמ"ל שבשבת האחרונה מביאים את המשפחה בצורה חד פעמית לתוך הבסיס שיוכלו לראות מה אנחנו עושות בתפקיד. כל השתלשלות העיניינים ממש ביאסה לי את הצורה כי בסוף לא הבאתי אותם וזה באמת היה משהו שחיכיתי לו כל השירות, אז כן, אני קצת מבואסת. אבל זו הקרבה שאני מוכנה לעשות בשביל העקרונות שלי. ובתכלס עצוב לי שהוא לא מבין שאם זה תלוי במשחקי אגו זה יכול להגיע למצב שאני אתחתן בלי להזמין אותו לחתונה שלי, וחבל לי שהוא לא מבין שהוא מאבד אותי לטובת "סליחה" מפגרת שלא בכבוד שלו להגיד לי.
חוץ מכל החרא הזה, אני כרגע מחופש"שת בבית, יוצאת עם חברות בימי שישי וחיה את החיים, המבחן האמיתי לחברות שלי מתחיל עכשיו, כשאנחנו לא אותה קורת גג אחת - ואני מקווה לעמוד בזה. כנראה שאני אחפש עבודה בשבוע הקרוב כי אני ממש לא תלויה במשפחה שלי כלכלית ואני קצת חיה על ה20 שקל שיש לי בארנק כרגע... אני צריכה לעשות דרכון השבוע, השד יודע מאיפה אני אוציא כסף לזה, צריכים להזמין כבר כרטיסים לקוריאה ואני ממש מתרגשת שזה יוצא לפועל סוף סוף D: אני רק מקווה שהתוכניות ילכו כמתוכנן ואני אמצא עבודה כדי להשיג כסף לבזבוזים וזה...
וזהו, סיימתי לפרוק את הפריקה החודשית שלי בבלוג הנטוש שלי חחחח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה