Make Your Move הוא סרט רומנטיקה המבוסס על המחזה רומיאו ויוליה מאת ויליאם שייקספיר. הסרט שוחרר באוקטובר 2013 בהונג קונג, ובאפריל 2014 בקוריאה ובארה"ב. אורכו כשעה וחמישים דקות.
העלילה מספרת על דוני (דרק האף), בחור חביב מניו יורק שאוהב לרקוד ונאסר לשנתיים בעבור פשע שביצע. הוא משתחרר וממשיך את מסורתו כרקדן רחוב, אלא שקצין המבחן שלו לא מסכים עם דרך החיים אותה אימץ ודורש ממנו להפסיק. דוני, שבראש מעייניו רק הריקוד, מחליט לנסוע חזרה לניו יורק למרות שנאסר עליו לעשות זאת והולך לפגוש את אחיו הגדול, ניק (וויזלי ג'ונתן), שמנהל מועדון ריקודים. דוני מגלה מהר מאוד שניק ושותפו לשעבר קאז (וויל יון לי) כבר אינם עובדים יחד בגלל איש עסקים ששם טריז בין השניים מאחר ורצה להשיג את אחותו של קאז - איה (בואה קוון), שהיא רקדנית וחברה בלהקת מתופפות על טייקו (תופים יפניים) המנסה למצוא ספונסרים שיעסיקו אותה ואת חברותיה כדי שלא ישלחו אותה חזרה ליפן. כשדוני פוגש באיה לראשונה מתחיל סיפור אהבה שנקלע עד מהרה לריב הסוער בין שני אחיהם הגדולים, ומלווה בעולם הריקוד המשותף לשניהם.
סה"כ העלילה מאוד ממוצעת וממוחזרת - סיפור אהבה עם מעצור אחד אותו כמובן נפתור במהלך הסדרה, כמה דמויות משניות חמודות שתורמות לגיוון בעלילה ושילוב של אמנויות הריקוד אל תוך עלילת הסרט כדי להפוך את זה לעוד אחת מהעבודות של דואן אדלר (מבימוייו הקודמים - סטפ אפ, ריקוד צמוד).
אין יותר מידיי במה לנבור, העץ בעלילה לא מסתעף יותר מידיי: יש זוג שנפגש > האחים שלהם ממש שונאים אחד את השני > לא יכולים להיות ביחד אבל מורדים בכל זאת > מנסים להפריד בניהם > הזוג מגיש דרך יצירתית לפתרון הבעיה > פיניטו.
בגלל זה אולי הוא הרגיש ממש קליל ולא מאוס מידיי, ואת החורים החסרים השלימו קטעי הריקוד הרלוונטיים.
אם כבר ריקודים אז ציפיתי מהם ליותר, בהתחלה בעיקר. אהבתי את הרעיון של המיומנה של בואה והחברות שלה שם, אבל ממלכת הריקודים ציפיתי להפגין קצת יותר כבוד לאומה הקוריאנית מסתם תיפוף שלוקח חצי מהסצנה. דוני משחק רקדן סטפס שיודע לשלב את זה עם עוד כמה סגנונות; גם, זה נחמד ולא שגרתי, אבל הם מסוגלים להרבה יותר. לקראת הסוף שהם מתחילים לרקוד ביחד והריקודים נהיים טיפה יותר אינטימיים וחושניים זה כבר מכניס את שניהם לליגה אחרת.
בגלל שאחד מהסטודיואים שלקחו חלק בהפקת הסרט היה SM Entertainment, היה צפוי שהם יעלו על גל הפרסום העולמי ויכניסו עוד קצת מהאמנים שלהם לעסק המשפחתי, על כן ניתן למצוא בסרט יותר מסממן קייפופיסטי אחד. לכל המעריצים ההדוקים - תוכלו למצוא שם גם את יונהו מהלהקה TVXQ כשחקן אורח המגלם רקדן במועדון, שיר מאת הנרי מסופר ג'וניור (TRAP בגרסא האנגלית) וכאלו שהוקלטו במיוחד עבור הסרט: “Cheap Creeper” מאת גירלז ג'נריישן, “Say Yes” מאת ג'סיקה (גירלז ג'נריישן), קריסטל ((f(x) וקריס (EXO) ואפילו “Running on Empty” מאת TVXQ. כולם ככולם אמנים קוריאנים מפורסמים מחברת התקליטים של SM, שבואה היא חלק ממנה.
למרות שהקייפופ משחק פה המון ברמה בינלאומית, גם השירים שלא מבוצעים על ידי אמנים קוריאנים מעולים בהחלט. “Let Me In” נכתב על ידי דרק האף בעצמו, ומבוצע על ידי מייקל קוקורן; ו- “You Found Me” שמבוצע על ידי שאנון לברי, גם הוא שיר מקסים.
הOST הורגש יותר בשירים ובעבודת התקלוט המעולה שנעשתה במועדונים ובהופעות ופחות במנגינות הרקע, אבל אני מאמינה שזה תמיד בתת מודע כשזה לא שיר עם מילים. אגב יש עוד כמה שירים בסאונדטראק של הסרט, חלק מהם לגמרי נוספו לפלייליסט שלי.
המשחק לא היה ברמת אוסקר, אבל בהחלט נהניתי. בואה ממש הפתיעה אותי עם המבטא האנגלי המעולה שלה, למרות שעדיין היה ניכר שהיא באה מעולם הדרמות הקוריאניות כי ההבעות פנים שלה והדרך שהיא מדגישה חלק מהמשפטים לגמרי לקוחים מאיזו סצנה של בויז אובר פלאוורס. אבל באמת שמבחינת משחק הופתעתי ממש.
דרק האף הוא יקיר הבנות הטיפוסי, והוא ושאר הקאסט עשו עבודה נפלאה במשחק. אין הרבה דמויות, כמו שאמרתי - עלילה דיי בסיסית, אבל אלו שכן לקחו חלק השאירו חותם (הייתה דמות ניצב של איזה בודי גארד יפני עם קוקו ארוך שפשוט דרש שישחקו לו בשיער).
גם ממש אהבתי שיש הזכרים לכמה שפות בסרט, ושהדמות שבואה משחקת היא בחורה קוריאנית שנולדה ביפן וככה היא מגלמת את שני הצדדים שהיא נחשפה אליהם בצורה הטובה ביותר במהלך הקריירה שלה. יש גם דיבורים ביפנית וקוריאנית מידיי פעם, אבל לא יותר מידיי, כדי לא לשעמם את אלו שלא מבינים.
בשורה התחתונה את הסרט שמעתי והכרתי רק בגלל בואה, אני בטוחה שהייתי רואה אותו אם הוא היה משודר בטלוויזיה או אם הייתי יודעת שזה מהבמאי של סטפ אפ, אבל פחות או יותר הייתי מגיעה לאותה מסקנה - אני אוהבת סרטי ריקודים שטחיים וחסרי עלילה. פחות לסבך את הראש, יותר לראות משהו קיטצ'י וצפוי מידיי פעם, לא מזיק לאף אחד.
הסרט עצמו עד עכשיו לא זכה לביקורות מרעישות, גם בעיקר כי קוריאה חווה כרגע אסון לאומי ופחות מתייחסת לדברים חומריים, דבר שהוריד מכמות הצפיות שהייתה אמורה לפוצץ את היציעים; וגם כי בסופו של יום זה לא סרט שזכאי לביקורת מעל הממוצע. סרט רגיל למדי, נחמד, לא משעמם מידיי ולא מרתק יותר מידיי, בדיוק באמצע. אני אישית נהניתי, אבל אולי כי אני מכירה את השחקנים וציפיתי לזה ממש. אני מאמינה שזה סרט של "להעביר את הזמן" ולא לאנשים שמחפשים איזה שובר קופות לראות בקולנוע. סה"כ, הייתי מביאה לו איזה 7/10.
עידכון:
וואלה תרגמתי את הסרט לעברית באיכות DVDRip, שוקל כג'יגה וחצי. רק מזהירה שיש שם קצת גסויות בשפה.
הורדה משרת Depositfiles
הורדה משרת FireDrive
הורדה משרת SizaBlesend
העלילה מספרת על דוני (דרק האף), בחור חביב מניו יורק שאוהב לרקוד ונאסר לשנתיים בעבור פשע שביצע. הוא משתחרר וממשיך את מסורתו כרקדן רחוב, אלא שקצין המבחן שלו לא מסכים עם דרך החיים אותה אימץ ודורש ממנו להפסיק. דוני, שבראש מעייניו רק הריקוד, מחליט לנסוע חזרה לניו יורק למרות שנאסר עליו לעשות זאת והולך לפגוש את אחיו הגדול, ניק (וויזלי ג'ונתן), שמנהל מועדון ריקודים. דוני מגלה מהר מאוד שניק ושותפו לשעבר קאז (וויל יון לי) כבר אינם עובדים יחד בגלל איש עסקים ששם טריז בין השניים מאחר ורצה להשיג את אחותו של קאז - איה (בואה קוון), שהיא רקדנית וחברה בלהקת מתופפות על טייקו (תופים יפניים) המנסה למצוא ספונסרים שיעסיקו אותה ואת חברותיה כדי שלא ישלחו אותה חזרה ליפן. כשדוני פוגש באיה לראשונה מתחיל סיפור אהבה שנקלע עד מהרה לריב הסוער בין שני אחיהם הגדולים, ומלווה בעולם הריקוד המשותף לשניהם.
אין יותר מידיי במה לנבור, העץ בעלילה לא מסתעף יותר מידיי: יש זוג שנפגש > האחים שלהם ממש שונאים אחד את השני > לא יכולים להיות ביחד אבל מורדים בכל זאת > מנסים להפריד בניהם > הזוג מגיש דרך יצירתית לפתרון הבעיה > פיניטו.
בגלל זה אולי הוא הרגיש ממש קליל ולא מאוס מידיי, ואת החורים החסרים השלימו קטעי הריקוד הרלוונטיים.
אם כבר ריקודים אז ציפיתי מהם ליותר, בהתחלה בעיקר. אהבתי את הרעיון של המיומנה של בואה והחברות שלה שם, אבל ממלכת הריקודים ציפיתי להפגין קצת יותר כבוד לאומה הקוריאנית מסתם תיפוף שלוקח חצי מהסצנה. דוני משחק רקדן סטפס שיודע לשלב את זה עם עוד כמה סגנונות; גם, זה נחמד ולא שגרתי, אבל הם מסוגלים להרבה יותר. לקראת הסוף שהם מתחילים לרקוד ביחד והריקודים נהיים טיפה יותר אינטימיים וחושניים זה כבר מכניס את שניהם לליגה אחרת.
בגלל שאחד מהסטודיואים שלקחו חלק בהפקת הסרט היה SM Entertainment, היה צפוי שהם יעלו על גל הפרסום העולמי ויכניסו עוד קצת מהאמנים שלהם לעסק המשפחתי, על כן ניתן למצוא בסרט יותר מסממן קייפופיסטי אחד. לכל המעריצים ההדוקים - תוכלו למצוא שם גם את יונהו מהלהקה TVXQ כשחקן אורח המגלם רקדן במועדון, שיר מאת הנרי מסופר ג'וניור (TRAP בגרסא האנגלית) וכאלו שהוקלטו במיוחד עבור הסרט: “Cheap Creeper” מאת גירלז ג'נריישן, “Say Yes” מאת ג'סיקה (גירלז ג'נריישן), קריסטל ((f(x) וקריס (EXO) ואפילו “Running on Empty” מאת TVXQ. כולם ככולם אמנים קוריאנים מפורסמים מחברת התקליטים של SM, שבואה היא חלק ממנה.
למרות שהקייפופ משחק פה המון ברמה בינלאומית, גם השירים שלא מבוצעים על ידי אמנים קוריאנים מעולים בהחלט. “Let Me In” נכתב על ידי דרק האף בעצמו, ומבוצע על ידי מייקל קוקורן; ו- “You Found Me” שמבוצע על ידי שאנון לברי, גם הוא שיר מקסים.
הOST הורגש יותר בשירים ובעבודת התקלוט המעולה שנעשתה במועדונים ובהופעות ופחות במנגינות הרקע, אבל אני מאמינה שזה תמיד בתת מודע כשזה לא שיר עם מילים. אגב יש עוד כמה שירים בסאונדטראק של הסרט, חלק מהם לגמרי נוספו לפלייליסט שלי.
המשחק לא היה ברמת אוסקר, אבל בהחלט נהניתי. בואה ממש הפתיעה אותי עם המבטא האנגלי המעולה שלה, למרות שעדיין היה ניכר שהיא באה מעולם הדרמות הקוריאניות כי ההבעות פנים שלה והדרך שהיא מדגישה חלק מהמשפטים לגמרי לקוחים מאיזו סצנה של בויז אובר פלאוורס. אבל באמת שמבחינת משחק הופתעתי ממש.
דרק האף הוא יקיר הבנות הטיפוסי, והוא ושאר הקאסט עשו עבודה נפלאה במשחק. אין הרבה דמויות, כמו שאמרתי - עלילה דיי בסיסית, אבל אלו שכן לקחו חלק השאירו חותם (הייתה דמות ניצב של איזה בודי גארד יפני עם קוקו ארוך שפשוט דרש שישחקו לו בשיער).
גם ממש אהבתי שיש הזכרים לכמה שפות בסרט, ושהדמות שבואה משחקת היא בחורה קוריאנית שנולדה ביפן וככה היא מגלמת את שני הצדדים שהיא נחשפה אליהם בצורה הטובה ביותר במהלך הקריירה שלה. יש גם דיבורים ביפנית וקוריאנית מידיי פעם, אבל לא יותר מידיי, כדי לא לשעמם את אלו שלא מבינים.
בשורה התחתונה את הסרט שמעתי והכרתי רק בגלל בואה, אני בטוחה שהייתי רואה אותו אם הוא היה משודר בטלוויזיה או אם הייתי יודעת שזה מהבמאי של סטפ אפ, אבל פחות או יותר הייתי מגיעה לאותה מסקנה - אני אוהבת סרטי ריקודים שטחיים וחסרי עלילה. פחות לסבך את הראש, יותר לראות משהו קיטצ'י וצפוי מידיי פעם, לא מזיק לאף אחד.
הסרט עצמו עד עכשיו לא זכה לביקורות מרעישות, גם בעיקר כי קוריאה חווה כרגע אסון לאומי ופחות מתייחסת לדברים חומריים, דבר שהוריד מכמות הצפיות שהייתה אמורה לפוצץ את היציעים; וגם כי בסופו של יום זה לא סרט שזכאי לביקורת מעל הממוצע. סרט רגיל למדי, נחמד, לא משעמם מידיי ולא מרתק יותר מידיי, בדיוק באמצע. אני אישית נהניתי, אבל אולי כי אני מכירה את השחקנים וציפיתי לזה ממש. אני מאמינה שזה סרט של "להעביר את הזמן" ולא לאנשים שמחפשים איזה שובר קופות לראות בקולנוע. סה"כ, הייתי מביאה לו איזה 7/10.
עידכון:
וואלה תרגמתי את הסרט לעברית באיכות DVDRip, שוקל כג'יגה וחצי. רק מזהירה שיש שם קצת גסויות בשפה.
הורדה משרת Depositfiles
הורדה משרת FireDrive
הורדה משרת SizaBlesend
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה