סבורני שהרוב חושבים שקייפופ פופולארי רק בקוריאה, ובכל פעם שמציינים משהו על מוזיקה קוריאנית ליד חברים אתם זוכים לתגובות כמו "הא, הבחור מגאנגנאם סטייל?". אז תרשו לי לצייד אתכם במידע שאולי יחמש אתכם נגד התקפות PSY ואנשים שמחפשים להמעיט בערך המוזיקה הקוריאנית, כי היא הכתה גלים בארה"ב עוד הרבה לפני שזכרתם והשפיעה על המון מהמוזיקה המערבית הנוכחית.
תרשו לי להתחיל עם אליל האלילים, ג'י הון, או בשם הבמה שלו - ריין.
ריין נולד ב1982 בסיאול שבקוריאה, הוא פרץ בשנת 1998 כחלק מלהקת בנים בשם "פאנקלאב" ובהמשך כזמר סולו בחברת JYP עם השיר "באד גאי" בשנת 2002. משנת 2007 ועד 2013 עבר לחברת ג'יי.טון שהקים הוא בעצמו, ותחתיה פרצו להקת הבנים הראשונה שלו - אמבלאק ולהקת הבנות TWO-X. ריין יצא לפגרה בתקופת הגיוס שלו, וכשהשתחרר עבר לחברת CUBE, שם נמצא עד היום.
ריין הפיץ לתעשיית המוזיקה הקוריאנית שירים שעד היום נחשבים לשירי חובה לכל אדם המחשיב את עצמו אוהד הז'אנר, כמו למשל לאב סונג, רייניזם והיפ סונג, שגרמו לו להצטייר כאחד האיידולים הסקסיים שקוריאה ראתה מעולם, בין אם בשירי בלדה מרגשים או שירי פופ קליטים וקופצניים.
ריין נולד ב1982 בסיאול שבקוריאה, הוא פרץ בשנת 1998 כחלק מלהקת בנים בשם "פאנקלאב" ובהמשך כזמר סולו בחברת JYP עם השיר "באד גאי" בשנת 2002. משנת 2007 ועד 2013 עבר לחברת ג'יי.טון שהקים הוא בעצמו, ותחתיה פרצו להקת הבנים הראשונה שלו - אמבלאק ולהקת הבנות TWO-X. ריין יצא לפגרה בתקופת הגיוס שלו, וכשהשתחרר עבר לחברת CUBE, שם נמצא עד היום.
ריין הפיץ לתעשיית המוזיקה הקוריאנית שירים שעד היום נחשבים לשירי חובה לכל אדם המחשיב את עצמו אוהד הז'אנר, כמו למשל לאב סונג, רייניזם והיפ סונג, שגרמו לו להצטייר כאחד האיידולים הסקסיים שקוריאה ראתה מעולם, בין אם בשירי בלדה מרגשים או שירי פופ קליטים וקופצניים.
