כדת וכדין

כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב פוסט ארוך וחופר על הנושא הזה, אבל ארוך וחופר מהסוג שרק אני יכולה. בגלל המורכבות הרגשית שמעורבת בנושא הזה קשה לי לנהל שיחה הגיונית ורגועה עם בן אדם בלי שיתהפכו כיסאות, אז חשבתי שאם אני אכתוב הכל במסודר ואשתדל להשמע הכי אובייקטיבית שאפשר אני אוכל ללהעלות נקודות שיתפרשו בצורה פחות פוגעת באמונות של אנשים, כי זו ממש ממש לא הכוונה שלי.

למי שיודע ולמי שלא, אני באה מבית דתי - אמא ואבא שומרי שבת (אבא שלי גם חזן בבית כנסת ומלמד לבר מצוות בזמנו הפנוי) וגרה בבית שומר מצוות ומסורת (קידוש וחגים זה פק"ל מן הסתם). למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי ובתיכון באולפנא דתית לבנות בלבד. אני מכירה את התנ"ך טוב מספיק, גם את התורה שבע"פ ואת המשנה; אני מניחה שהמרחק בידע שלי הוא שנות אור בהשוואה לחרדי הדוק ממאה שערים, אבל למדתי די והותר על פרשנויות כדי לומר שאני בקיאה מספיק בהלכות ובהיסטוריה של היהדות.
מאז ומתמיד הייתי יהודיה, לא כי ידעתי מה זה אומר באמת, אלא כי זו המציאות שגדלתי לתוכה. התפללתי בשיא האמונה והאדיקות, הצטיינתי בתנ"ך, קיימתי מצוות וחגים ומה לא. אבל ככל שהזמן עבר כך רכשתי יותר ידע על דתות, על אמונות ועל דעות רווחות בקרב רוב, ועם הידע הזה הגיעו גם הספקות... אי שם בתחילת כיתה ט' (לאלו שלא בקיאים בגיל שלי - זה בערך לפני שמונה שנים).

אני כמעט בטוחה שחלק מהמאמינים עושים זאת כי זו הברירה הטבעית שאליה הם נולדו, אין לך מה לפקפק כשאתה לא מודע לדברים אחרים, אין לך מה לפקפק אם אתה מאמין באמונה שלמה וסוג של עיוורת במשהו מסויים ומתכחש בלי ביסוס לכל דבר אחר. התחלתי לשאול את עצמי - מה נותן ליהדות לגיטימציה לחשוב שהיא הדת ה"אמיתית"? מה מבסס אותה בצורה חד משמעית בשונה מהנצרות או מהאיסלאם או כל דת אחרת? ההוכחה היחידה הקבילה היא ספר שבו נכתבים סיפורים שלא עולים בקנה אחד עם ממצאים היסטוריים על השתלשלות העיניינים - התנ"ך. כזכור לי הכל התחיל עם אדם וחוה, משם קין והבל, נח והתיבה, פאוזה של המון המון שנים, אברהם אבינו וכ'ו וכ'ו. לפי האמונה היהודית האדם הראשון ידע לדבר ולתקשר מרגע היווצרו אך לפי הוכחות ומחקרים אבולוציונים מסופר כי בני האדם רכשו את היכולת לתקשר בשפה כלשהי רק אחרי המון שנים מרגע התפתחותם מהקוף. קצת קשה לשים את האצבע על מה אמת ומה לא כשאין אף אחד ששרד מהתקופה ההיא כדי לבשר, אבל בנתיים לתורת האבולוציה יש ראיות דיי משכנעות בזמן שליהדות יש את התנ"ך שנכתב בידי אדם בשר ודם.

תורת הבודהיזם - מאמינה שאפילו אלים
ואלוהים סובלים מאי-סיפוק, ושואפת לקיים
מציאות של עולם שלו ונטול דאגות.
בתכלס? שמה את עצמה מעל הדת.

ואם כן דת, אז למה לי להאמין ביהדות ולא, לצורך העיניין, בנצרות? דת שלא מבטלת את היהדות כלל וכלל, ורק טוענת שהיא מומשכת אחריה. אם יש אלוהים, והוא אחד ויחיד ועליון, למה הוא מחליט לבחור רק עם אחד להתייחס אליו ולא את כל אוכלוסיית העולם? איזה מין אלוהים עושה סלקציה לבריות שלו? אני לא מצליחה להבין את זה.

הבעיה שלי עם דתות זה שכולן מאמינות באלוהים, ואני לא בטוחה אם מדובר באותו אחד או באלוהים אחרים והשם "אלוהים" הוא פשוט כינוי שהם מאמצים כדי לתת משמעות לאותה המילה. יש כל כך הרבה דתות וכל כך הרבה מאמינים, שבשורה התחתונה פשוט מקיימים סדרה של חוקים ומצוות של עשה ולא תעשה כי מישהו אמר שהאלוהים החליט שככה וככה, ומי אני שאערער בכלל?
אבל אני כן מערערת. 

כי מוזר לי, מוזר לי שיש כל כך הרבה דתות שטוענות "אני אמת" ו"אני צודק" ואני אמורה לשבת ולבחור את הדת שנשמעת לי הכי משכנעת. ואיך אני יודעת בדיוק מה מהן אמיתית באמת? הרי לכולם יש טיעונים דיי משכנעים. איך אני אמורה להאמין ביהדות, שנולדתי אליה בעל-כורחי, ולהאמין בה בלב שלם כשיש כל כך הרבה שאלות שאין לי עליהן מענה?
וגם אם אני אשאל עכשיו שאלה ספקנית אני בטוחה שאיזה רבן ינפיץ לי תשובה עמוקה שמלווה בסיפור ארוך עם מוסר השכל, אבל זה עדיין לא יפתור את הספקות שלי. כי אני לא חושבת שהתנ"ך, עם כמה שהוא ספר מקסים עם סיפורים יפייפים ומוסרי השכל לא קטנים, הוא גושפנקא להסתמך עליה. מישהו באותה פשטות יכל להמציא סיפור ממש ממש ארוך ויפה לאורך שנים ולהשריש אותו לתודעה של אנשים, שעם הזמן האמינו בזה וסיפרו את זה מדור לדור, כך שהתגלגלה אמונה בדבר שהוא לא בהכרח בר קיימא. 

אתנה, אלת המלחמה והצדק.

המיתולוגיה היוונית לדוגמא, היא גם אחלה של מקבץ סיפורים יפים עם מוסרי השכל. למה האמונה באלים לא נכונה? כשחושבים על זה לעומק זה דיי הגיוני להאמין שיש אל עליון ולו יש תתי אלים שלהם יש תתי אלים וההיררכיה הזו היא זו שמנהלת את העולם שלמעלה. הרי לא הגיוני שאלוהים אחד יוכל להתייחס לכל כך הרבה דרישות של בני אדם, ועוד במיוחד כשהיהדות מאמינה שהאלוהים הוא שלה בלבד, והנצרות מאמינה שהאלוהים הוא שלה בלבד וכ'ו וכ'ו. הנה, פתרון יצירתי. יש אל שאחראי על הגשם ויש אל שאחראי על השמש ואלה של מלחמה ועוד הסדרים שעושים קצת סדר בבלאגן. 
וכיצד יתכן שאנשים מאמינים באלים ואלות (!!!!), המון המון אלות, מייחסים להן מעמד עליון, ובכל זאת התקיים שובניזם מטורף בתקופה ההיא (ועד היום כן? אבל פחות). איזה מין דבר זה להאמין ב-X ולקיים בתכלס Y? זה הופך את זה למאוד צבוע מבחינתי. 

איך היהדות והנצרות מאמינות באל אחד, הלא הוא האלוהים של הכל טוּב, ובו זמנית תולות את כל הרוע והסבל ב"אלוהי הרשע" - הלא הוא המלאך הנופל לוציפר, השטן בכבודו ובעצמו, ש"התמרד" כנגד האלוהים האחד והיחיד, שעד לפני שניה אמרנו שהוא זה שקובע את המילה האחרונה... אבל פתאום יש כמה פשרות שמוכנסות בסיפור הזה כדי לגרום לחורים בעלילה להשמע הגיוני. 

ואגב אני מתלבשת על היהדות גם כי זו הדת שאני הכי בקיאה בה, זו שגדלתי לתוכה, וגם כי היא בטופ-טרי של הדתות שקיימות עד היום. אין לי שום כוונה לרמוז שאנשים מאמינים לשווא או שאין אלוהים כי אין לי תשובה חד משמעית לזה, והלוואי עליי להצליח להאמין בכזו קלות במשהו לא מוחשי כי אז החיים שלי היו קלים בהרבה.

מסגד, כנסייה ובית כנסת; זה לצד זה.

אני כן מאמינה שיש בדתות משום דרך להפיל את השאלות שאין להן תשובה באיזה גורם שמימי. זה גם מסביר את העובדה שנוצרו בו זמנית כל כך הרבה דתות שמאמינות בישות על-טבעית, וזו הוכחה שזה משהו בסיסי בתודעה של בני אדם. אם זה לא היה, לא היינו רואים התפתחות של אמונה באלים, אלילים ואלוהים מרובים כל כך בו זמנית, גם אם מדובר בלהאמין בעץ האלון הגדול שרוחו שומרת על הכפר - אמונה בדברים לא מוחשיים שכאלה לא באה יש מאין, היא נוצרת מרצון מסויים של בני אדם. השאלה האמיתית היא אם יש אמת באמונות כאלה או שזו רק הדרך שלנו לתלות את יהבנו בגורם עליון במקום לקחת אחריות על זה שאנחנו ישויות עצמאיות.

אם יש משהו ששנוא עליי בדתות זו העובדה שעם הזמן "התרחקנו" מאלוהים כדוֹר, בין אם זה במעשים שעשינו או החלטה שלו, אז כל המאמינים מפנים את עיניהם ליחידי סגולה שמהם הארת השכינה לא סרה והם התקשורת היחידה שלנו עם אלוהים כביכול. עם הזמן הם הפכו לאלוהים בעצמם, והיום אנשים הולכים לקברי צדיקים ומתפללים אליהם, לא לאלוהים, כשהם שוכחים שהמטרה היא שהצדיק יהיה הגורם המקשר בין האלוהים לאדם ולא להפוך את הצדיק לאלוהים (רלוונטי אגב לכל דת).

המפץ הגדול

ולמרות כל הספקות שהעליתי כאן עד עכשיו, קשה לי להאמין במציאות שבה אין לנו משמעות. אפילו כשמשחקים סימס יש את ה"אני" שהוא זה שמרכיב את הבית ויוצר את השחקנים. איזה מין עולם זה שנוצר מהתנגשות של שתי מולקולות אי שם במרחב ומהם נוצרו כל כך הרבה ישויות ועצמים אם לא מסיבה מסויימת? איזה מין עולם עם כל כך הרבה פרטים שלהם יש פרטים של פרטי-פרטים שלכל אחד מהם יש שימוש ומשמעות נוצר ממקרה כזה פשוט וסתמי? אם לא איזה כוח עליון הוא זה שמכתיב לנו מה לעשות ואנחנו המשחק שלו. גם אם אנחנו המשחק סימס או הGTA של אלוהים וגם אם לא... אני עדיין נותרת בסימן שאלה עצום. הלוואי שיכולתי למצוא איזה משהו שיוכיח לי חד משמעית, אבל על כל ספק שנוצר לי בנוגע לדת צצות לפתע עוד עובדות שמחזקות את קיומו של אלוהים.

לדוגמא כל הקטע של העולם הבא, אני כן חושבת שזה אמיתי. לא מעט אנשים, גם בדורנו, מצליחים לתקשר עם רוחות וישויות, שדים או נשמות, ומקרים על-טבעיים ולא מוסברים מדעית קורים כל הזמן - אי אפשר להתעלם מזה. ואם אני מאמינה בעולם הבא, אני חייבת להעמיד בסימן שאלה את קיומם של נשמה ושל אלוהים. לא?
מה גם שקראתי שמישהו שקל בן אדם ממש על ערש דווי, וברגע שהוא מת הוא איבד ממשקלו מסיבה מסויימת. מקרים שמנסים להוכיח את קיומה של נשמה - וואלה מעניין.

תקראו לזה מזל, אבל בכל פעם שמשהו הולך לאיבוד בבית ואנחנו מחפשים אותי במשך שעות, אמא שלי ממלמלת איזה פסוק שהולך "אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומא, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניי." (שזה בעברית פשוטה: הייתי עיוור עד שאלוהים פקח את עיניי). ובום, פתאום באמת מוצאים את הדברים האלה במקומות שכבר חיפשנו בהם לפני כן. זו אמונה, ואולי עצם העובדה שאני מאמינה בפסוק שימצא לי את האבדה עושה איזה סוויץ' במוח וגורם לי לראות את זה, אבל היא מוכחת עד כה כיעילה - אז אולי יש כמה יתרונות באמונה במשהו גם אם הוא לא קיים.

הגדלה מיקרוסקופית של מים כשנאמרים מילים או ביטויים מסויימים.

יש את הספר הזה שקוראים לו "המהפך", קראתי אותו אצל דודה שלי פעם וממש התלהבתי. מדובר שם על כל מיני מחקרים והוכחות מדעיות על מקרים שאין להם הסבר שהוא לא אלוהים. לדוגמא מחקר שנערך מוכיח שאם אומרים מילים טובות ליד מים - המבנה המולקולרי שלו נראה אחרת מזה שנראה אם אומרים מילים רעות, וזה משהו שמאוד קשה להסביר בצורה הגיונית וכן מעלה פה ושם תהיות לגבי הברכות שהיהדות נותנת לכל מאכל או שתיה, או כל דבר בכללי.

עריכה: נמסר לי בעקבות הפוסט הזה שמדובר בניסוי שערך יפני והתפרסם ב"המהפך" כמחקר שמטרתו לצודד בנאמר, אבל כשנתבקש מהחוקר לבצע את הניסויים האלו בזמן אמת הוא סרב. ככה שאני לא יודעת כמה מאומת זה, אבל זה יפה בכל מקרה.

בשורה התחתונה, אני לא אומרת שאין אלוהים, אני פשוט מוצאת את זה קשה מאוד להאמין בו עם כל רצונותיי הרבים. ואני מקווה שההורים שלי יוכלו אי פעם להבין את הדילמה שאני נמצאת בה בלי להיות מזועזים קשות מאי היכולת שלי להאמין. ברור שהם לא יבינו, הם מאמינים - מבחינתם אין מציאות אחרת, אבל מבחינתי יש ופה מתחילה הבעיה.
על על פנים, אני אלך להמשיך לי את קיצור תולדות האנושות, ספר מדהים ששופך קצת אור על כל הדילמות שלי מנקודת מבט אובייקטיבית שמציינת בו בעת את התפתחות הדתות ואת התפתחות המין האנושי בגישה אבולוציונית מבלי לרמוז שצד אחד צודק או טועה - ומשאיר את זה לקורא.
ממליצה בחום!