השכלה "גבוהה"

למען האמת אני כותבת את הפוסט הזה אחרי ויכוח וכחני במיוחד עם מכר שלי השבוע שהתנהל יותר כמו דיון חד צדדי, בעיקר כי לא רציתי להיכנס לדיון הזה על עשר דקות נסיעה ברכב והחלטתי לשבת ולכתוב את כל מה שאני חושבת בנושא כדי לכסות את הסוגיה הזו מכל הכיוונים. מפה לשם - מערכת החינוך בישראל ביחס לעולם.

אני אציין מראש, אני מסכימה שיש למערכת מקומות להשתפר, אני גם מסכימה שיש המון פאקים בניהול וההתנהלות שלה, אבל בשורה התחתונה - אני חושבת שהתוצאות מדברות בעד עצמן. בשנת 2011 ישראל הגיעה למקום הרביעי בדירוג המדינות המשכילות בעולם על פי אירגון הOECD, ושנה לאחר מכן במקום השביעי במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה. אז נכון, אנחנו קורעים את התחת ואנחנו מפספסים המון דברים שאפשר להשריש לתודעת התלמידים בשניים-עשר שנות לימוד, אבל אנחנו רחוקים מלהיות בורים וחסרי השכלה ביחס למדינות העולם. חוץ מזה שאם באמת בא לנו להשוות את עצמנו למדינות המצליחות - סין, יפן, דרום קוריאה... אני חושבת שתזועזעו לשמוע על החשיבות שהם מייחסים ללימודים; הקריעות תחת שהם עוברים, אפס חופשים ותרבות שמבוססת כולה על לימודים, לימודים לימודים. מעבר לזה, תלמידים שנושרים מלימודים מקבלים מעמד של "לא יוצלחים", שלא עוזר להם יותר מידיי למצוא עבודה בחוץ כשהם נטולי השכלה.

אני מאמינה שרוב החסרונות בהשכלה בישראל נובעים משיקולים כלכליים וממצב הדמוגרפיה בישראל, הכיתות בארץ צפופות בהרבה מבשאר מדינות העולם והדבר מקשה על התנהלות יעילה יותר במהלך הלימוד. מעבר לזה, מורים מקבלים משכורות זעומות, נערכות שביתות כל שני וחמישי ונוצרת הרגשה של זלזול באנשים שאמונים על חינוך ילדי המדינה - דברים ששווה לשפר כדי להשיג שביעות רצון מכל הצדדים.

אני גם מסכימה שיש מקום להפחית קצת בתכנים הריאליים בבתי הספר היסודיים ולהגביר יותר את החינוך כחינוך, להקנות לתלמידים כלים שיאפשרו להם להתמודד עם המציאות שנמצאת מחוץ למסגרת "בית-ספר-כי-חוק-חינוך-חובה", כי אין מה לעשות, חייב להודות בעובדות - לא כל בן אדם בישראל באמת יצא פרופסור למדעי החיים. אבל זה מצב שמתרחש בכל מדינה, בעל כורחנו. זו המציאות. עדיין צריך לדעת פה ושם כפל וחילוק, שפה, תרבות. מקצועות ליבה שיש לייחס להם יותר משקל בבית ספר יסודי.

בנוסף, בישראל לומדים המון, המון! ודורשים מאיתנו "לשנן" חומר שבעיניי רבים נתפס כמיותר ולא נחוץ. פה אני לא מסכימה. עם כל שנאתי העזה למתמטיקה וחוסר ההצלחה שלי במבחנים על דף במקצוע הזה הערכתי אותו מאוד. מעבר לזה שמתמטיקה, מחיבור וחיסור בסיסי ועד למשוואות קצת יותר מורכבות, עוזרות בחיי היומיום הרבה משאנחנו חושבים על זה (לפני שבועיים יצא לי להיקלע למצב שאני כותבת משוואה כדי לחשב כמה בד אני צריכה לגזור לבגד שאני תופרת, כאילו... דפאק?). אני מסכימה שמתמטיקה קצת יותר מורכבת היא לא שימושית לאנשים שלא מעוניינים לעסוק בזה בעתיד, אבל בשביל זה יש יחידות - 3, 4, 5. וכל אחת מתאימה את עצמה לרמת המתמטיקה שאתה לומד בסופו של דבר. אני למדתי 4 יחידות מתמטיקה כי החלטתי ש5 זה לא בשבילי, העדפתי להוציא את ה90 שלי בארבע יחידות ולא להיכשל בחמש. אני לא חושבת שהיה משהו שלמדתי והרגשתי "אבל למה אני צריכה את זה?" - כי אני יודעת למה אני צריכה את זה, ולא, לא בשביל שאיזו אוניברסיטה תראה "וואלה היא טובה במתמטיקה!". אני פשוט מבינה את התפישה שעומדת מאחורי הבנה של מתמטיקה, וגם אם אני לא מצליחה במבחן מסיבות כאלו ואחרות אני יודעת שאני מבינה את זה, וזה הכל בשבילי. אני אפילו מוצאת את זה למאתגר, יש תרגילים שגורמים לי להִתעלות מוחית שאני לפעמים מופתעת מהדרכים שבהן המוח שלי פועל. ולא, אני לא מדברת על תרגילים בגיאומטריה שדורשים ממך לשנן שבעים משפטים כי זה בהחלט מיותר, אבל במבחנים פסיכומטריים, שלא דורשים ממך להציג שום "הוכחות" שאתה יודע את החומר ונטו לענות על שאלה לפי ההיגיון הפנימי שלך - אלו דברים שאני רואה בהם את היתרונות ולא את החסרונות.

אז למה פסיכומטרי?
למרות כל השערות הקונספירציה ששמעתי על זה שהמבחן הפסיכומטרי נועד אך ורק על מנת לסנן כניסת תלמידים למוסדות השכלה מעודף מועמדים ותו לא, ויש דברים בגו, זה פשוט לא עיקר ומטרת הבחינה.
הבחינה הפסיכומטרית, שאגב למרות שקיימים מוסדות בחו"ל שעורכים מבחנים אינדיווידואליים לכל אוניברסיטה ישנה בחינת האס.איי.טי שהיא המקבילה לפסיכומטרי הנערך בישראל ומתקיימת שבע פעמים בשנה. בדומה לישראל הבחינה נערכת לשם אותה מטרה, שאפרט עליה בהמשך, ומייחסים אליה 50% מהשיקולים לקבלה של תלמיד מסויים למוסד אקדמאי בנוסף להמלצות, קורות חיים וציונים מבית הספר התיכון בו הוא למד (נשמע דומה?). ככה שאין אפליה מסויימת בדרך שבה פועלת מערכת החינוך בארץ בהשוואה לארצות אחרות והיא אפילו פועלת בצורה ושיטתיות דומות מאוד לדומותיה בחו"ל.

הבחינה הפסיכומטרית, בארץ ובעולם, נערכת במשלב המילולי והכמותי, ואליהם הצטרפה לא מזמן הבחינה בכתב - החיבור. מאחר ובארה"ב אין טעם להיבחן באנגלית כמקצוע שפה זרה הם פטורים מנושא זה, אך בישראל נבחנים גם בעברית וגם באנגלית.
מטרת הבחינה היא לשקף את אחוז ההצלחה של תלמיד מסויים במוסד להשכלה גבוהה. הבחינה אינה אומרת "אם הוצאת ציון גבוה אז אתה חכם יותר מX או Y", הבחינה אומרת "אם הוצאת ציון גבוה כנראה שלא תנשור אחרי שנה ראשונה באוניברסיטה".

אין בפסיכומטרי שום מדד חד משמעי על רמת המשכל של הנבחן, המתמטיקה בבחינה היא לא מדע טילים, היא מתמטיקה ברמת 3-4 יחידות שאפילו לא דורשת הרבה מעבר ללהקיף תשובה מבין ארבע. כך שלכל המתרצים ש"אני לא רואה סיבה להיבחן במתמטיקה כשאני רוצה ללמוד אומנות" - המתמטיקה בבחינה לא מצביעה על כמה חכם אתה, אלא על כמה טוב אתה מצליח להבין את ההיגיון שבה. אני לא ממרכיבי הבחינה הפסיכומטרית ואין לי שום דרך לומר מה היא בוחנת לפרטי פרטים, אבל ממספר הבחינות שכן נבחנתי בהן אני חושבת שרמת הבחינה היא בסדר גמור.

כל זה כמובן מעבר לעובדה שהבחינה הפסיכומטרית נועדה לשמש כמדד אובייקטיבי לקבלה למוסד לימודי. הבחינה נערכת לכל תלמיד מבלי להתייחס למוסד הלימודי אליו הוא שואף להתקבל, והמוסד עצמו מגדיר את תנאי הקבלה שלו ביחס למבחן הכללי הזה ולא עורכת מבחנים אפלייתיים ופרטיים ששונים ממוסד למוסד. כמובן שיש פה גם שיקולים שנועדו לחסוך למדינה המון כסף ומשאבים, ולערוך מבחן מתאם איכותי שיענה על רוב הדרישות. יש שיראו בזה יתרון ויש שיראו בזה חיסרון, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. המבחן הוכיח את עצמו פעמיים - פעם ראשונה בכך שאחוז הנשירה ממוסדות אקדמאיים הופחת משמעותית, ובפעם השניה בכך שאחוז ההתאמה על סמך ציונים פסיכומטריים גבוה בהרבה מזה המשתכלל על סמך ציוני הבגרות - ולכן כיום שניהם משוכללים יחד כדי להגיע לתוצאה מקסימלית.

"למה לומדים לבגרויות אז?" - כי מערכת החינוך היסודית והעל יסודית מקנה חומר והשכלה שהם חובה לכל אדם, מידע בסיסי והלאה. למה נבחנים? כי זו הדרך היחידה למדוד את רמת האפקטיביות של הלמידה על התלמיד, וזו הדרך היחידה להניח על דף את רמת הידע שלך, גם אם פעמים רבות אינה משקפת את ההשכלה של התלמיד, בצורה הגיונית מי שיודע את החומר - מצליח בבחינה על אותו חומר. אבל שוב, תמיד יש יוצאים מן הכלל.

"אז למה לא מתייחסים רק לבחינות בגרות ועורכים גם בחינה פסיכומטרית?" - כי בחינות הבגרות אינן אובייקטיביות, הן מושפעות מציוני מגן שבין היתר מושפעים מכמה המורה שלך אהבה אותך או לא. אני לא חושבת שטוב לבטל את בחינות הבגרות, בין אם תרצו לקרוא להם בשם המאיים הזה או פשוט להתייחס לזה כגיליון ציונים המשקף את כל מה שלמדת בשנות הלימוד האלה, כמו מבחני גמר-השנה שנערכים בבתי הספר בארה"ב ובחו"ל, על אף שבכל מדינה היחס לציונים אלה הוא שונה. הבחינה הפסיכומטרית נועדה לשמש כמדד אובייקטיבי שלא מושפע מיחס מורה-תלמיד אלא מיכולות התלמיד בלבד.

"אז הפסיכומטרי באמת עוזר?" - עובדתית, כן. אחוזי הנשירה צנחו, תלמידים שלא משקיעים בבתי הספר מקבלים הזדמנות שניה להוכיח את עצמם והצלחה בבחינה הפסיכומטרית משקפת את ההצלחה שלך בלימודים האקדמאיים, אם אתה לא מצליח להבין למה הבחינה הזו שימושית כנראה שנשגבו מבינתך הדברים שהבחינה הזו באה לבחון ולשקף על יכולות הלימוד שלך במוסד שדורש ממך המון לטווח רחוק. בסופו של דבר גם לימודים הם עסק שצריך לדעת במי להשקיע בו, כלכלית ורווחית, וכל מוסד מתאים את הדרישות שלו ביחס למה שהוא מספק - ולכן זה ברור מאליו למה כל מוסד דורש ציון שונה לתנאים שונים.

אז אחרי כל החפירה החפירתית הזו אני מסכימה שיש מקום לשפר את המבחנים, הבגרות והפסיכומטרי, להכניס בהם דברים שטיפה יותר רלוונטיים וגם להתאים אותם לאנשים שהבחינה הפסיכומטרית לא מתאימה להם מפאת היכולות שאיתם הם נולדו. ידע זה דבר נרכש, ויש כאלה שאין באפשרותם לרכוש אותו (לא מטעמים כלכליים, פשוט כי הם לא מצליחים להבין את זה.) ואני לא חושבת שזה הוגן שנבצר מהם ללמוד מקצועות שכן יש באפשרותם להבין ועדיין דורשים הבנה של מתמטיקה מורכבת למשל. ולסיכום, אני לא חושבת שצריך לבטל את השיטה הנהוגה, אני פשוט חושבת שיש מקום לשפר אותה כדי להגיע לעמק השווה בין המאמינים בה ובין המתנגדים לה.