יש לי חברה טובה שהיא מפקדת בהכשרת תצפיתניות. יום אחד היא ביקשה ממני לכתוב מכתב לבנות שעומדות לסיים את הקורס, מכתב מוטיבציה כזה. החלטתי לפרסם אותו (:
לכל אלו שלא בקיאים כל כך במהות התפקיד, תצפיתנית היא חיילת שמגיעה לחמ"ל בגבול מסויים: גבול ישראל-עזה, גבול ישראל-מצריים, גבול ישראל-סוריה/לבנון או גבול ישראל עם ישובים ערביים ביהודה ושומרון.
תפקיד התצפיתנית הוא להכיר את השטח שלה ברמה הטובה ביותר ולפקח עליו 24/7 (בחילופי משמרות), שבתות וחגים, ימים ולילות. במידה ויש חשש לפח"ע (פעילות חבלנית עויינת) של גורמי טרור, התצפיתנית לומדת להתנהל גם במצבי חירום ולהכווין כוחות רגליים או רכובים של צה"ל כדי לסגור מעגלי אש, בתקווה לתפוס את המחבלים לפני שהם מספיקים להונות רע. כדי לגרום לזה להשמע מגניב, תצפיתנית לומדת לעבוד עם טנקים, מסוקי קרב, לוחמים ועוד המון אנשים ואמצעי לחימה מתקדמים במערך הצבאי. ובנינו? אפילו הכוחות הכי בכירים סומכים על התצפיתנית שתשמור עליהם כשהם בסיורים על קו הגבול.
---
"כבר כמעט שנתיים שאני משרתת בצה"ל, ועדיין בכל פעם ששואלים אותי מה אני עושה ואני עונה "תצפיתנית" אני זוכה לגילגולי עיניים. אם לומר את האמת אני לא יכולה להגיד שהייתי שונה, גם אני בעצמי לא שמחתי יותר מידיי לקבל את התפקיד הזה בבקו"ם, אבל עם הזמן השאלות והתגובות האלו התחילו לעצבן אותי. זה מין גינון כזה לטובת התפקיד, משהו שתצפיתניות נהיות חלק בלתי נפרד ממנו בשירות שלהן; הגנה על התפקיד, הגנה על הגזרה, תמיד לנסות להסביר לאחרים שזה לא כזה רע כמו שזה נשמע. בהתחלה חשבתי שזה סתם תירוץ כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר עם עצמי ועם זה שאני כבר תקועה בתפקיד הזה, אבל לאורך השירות הבנתי עד כמה זה נכון.
התגייסתי באפריל 12 לגיוס כללי של תצפיתניות. למה? סיפור ארוך, אבל יצא ולא היה לי יום המא"ה ולא קיבלתי מנילה אז גם לא הייתה לי הכי זכות בחירה, מה שבא ברוך הבא... זה מה שחשבתי בכל מקרה.
לכל אלו שלא בקיאים כל כך במהות התפקיד, תצפיתנית היא חיילת שמגיעה לחמ"ל בגבול מסויים: גבול ישראל-עזה, גבול ישראל-מצריים, גבול ישראל-סוריה/לבנון או גבול ישראל עם ישובים ערביים ביהודה ושומרון.
תפקיד התצפיתנית הוא להכיר את השטח שלה ברמה הטובה ביותר ולפקח עליו 24/7 (בחילופי משמרות), שבתות וחגים, ימים ולילות. במידה ויש חשש לפח"ע (פעילות חבלנית עויינת) של גורמי טרור, התצפיתנית לומדת להתנהל גם במצבי חירום ולהכווין כוחות רגליים או רכובים של צה"ל כדי לסגור מעגלי אש, בתקווה לתפוס את המחבלים לפני שהם מספיקים להונות רע. כדי לגרום לזה להשמע מגניב, תצפיתנית לומדת לעבוד עם טנקים, מסוקי קרב, לוחמים ועוד המון אנשים ואמצעי לחימה מתקדמים במערך הצבאי. ובנינו? אפילו הכוחות הכי בכירים סומכים על התצפיתנית שתשמור עליהם כשהם בסיורים על קו הגבול.
---
"כבר כמעט שנתיים שאני משרתת בצה"ל, ועדיין בכל פעם ששואלים אותי מה אני עושה ואני עונה "תצפיתנית" אני זוכה לגילגולי עיניים. אם לומר את האמת אני לא יכולה להגיד שהייתי שונה, גם אני בעצמי לא שמחתי יותר מידיי לקבל את התפקיד הזה בבקו"ם, אבל עם הזמן השאלות והתגובות האלו התחילו לעצבן אותי. זה מין גינון כזה לטובת התפקיד, משהו שתצפיתניות נהיות חלק בלתי נפרד ממנו בשירות שלהן; הגנה על התפקיד, הגנה על הגזרה, תמיד לנסות להסביר לאחרים שזה לא כזה רע כמו שזה נשמע. בהתחלה חשבתי שזה סתם תירוץ כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר עם עצמי ועם זה שאני כבר תקועה בתפקיד הזה, אבל לאורך השירות הבנתי עד כמה זה נכון.
התגייסתי באפריל 12 לגיוס כללי של תצפיתניות. למה? סיפור ארוך, אבל יצא ולא היה לי יום המא"ה ולא קיבלתי מנילה אז גם לא הייתה לי הכי זכות בחירה, מה שבא ברוך הבא... זה מה שחשבתי בכל מקרה.
"תברחי", "אל תעלי על האוטובוס!", "תשבי בכלא ואל תהיי תצפיתנית!", אלו רק כמה מהתגובות שקיבלתי בשניה שסיפרתי לחברים שלי שזה מה שנגזר עליי לעשות בשנתיים הקרובות, ולמען האמת מאוד הפחיד אותי שזו הדעה הרווחת בקרב רוב, אבל אני לא טיפוס של בעיות אז אמרתי שניתן לזה הזדמנות. אחרי שרשרת חיול לא קלה, טירונות 02 מורחבת וקורס של שלושה חודשים אי-שם עשרים דקות מאילת בגיהינום המוכר לרבים מאיתנו בשם "סיירים - העולם יודע ושותק", הגעתי לגדוד 414, משם לפלוגת אופק ומשם לחמ"ל יפתח, הצפוני ביותר באוגדת עזה.
כל מה שלימדו אותנו בקורס היה שונה כל כך מהמציאות, לא בקטע שקרי, פשוט היה קשה להכיל את כל מה שלמדנו בצורה תיאורטית במשך שלושה חודשים וסוף סוף לראות אותו בעיניים. מיד התחלתי לחפוף על הפסקל שנבחר לי מבעוד מועד, ולאחר חודש וחצי של חפיפה אינטנסיבית ישבתי כבר על שני אמצעים. זו הייתה התקופה הפחע"ית אבל הרגועה יחסית. פיצוץ מטען פה, בן אדם שחוצה גדר שם, לא שקט מידיי אבל גם לא שומם לגמרי. עברו להם החודשים והגיע לו חודש נובמבר, בו קיבלנו לראשונה את הידיעה שבו חוסל המשנה בחמא"ס - אחמד ג'עברי. ידענו מיד שהולך להיות בלאגן, הפיקוד כבר התחיל לחלק אותנו לרשימת ה"נחוצות" ו"לא נחוצות" ולרגע עברה בי המחשבה שאולי שולחים אותנו הביתה לכל המבצע, אחרי הכל - אנחנו הוא המחזור החפוף הצעיר ביותר בחמ"ל. אבל להפתעתי העדיפו להשאיר אותנו, החפופות הצעירות על שני אמצעים, מאשר בנות שיותר זמן בחמ"ל וחפופות רק אמצעי אחד.
כל מה שלימדו אותנו בקורס היה שונה כל כך מהמציאות, לא בקטע שקרי, פשוט היה קשה להכיל את כל מה שלמדנו בצורה תיאורטית במשך שלושה חודשים וסוף סוף לראות אותו בעיניים. מיד התחלתי לחפוף על הפסקל שנבחר לי מבעוד מועד, ולאחר חודש וחצי של חפיפה אינטנסיבית ישבתי כבר על שני אמצעים. זו הייתה התקופה הפחע"ית אבל הרגועה יחסית. פיצוץ מטען פה, בן אדם שחוצה גדר שם, לא שקט מידיי אבל גם לא שומם לגמרי. עברו להם החודשים והגיע לו חודש נובמבר, בו קיבלנו לראשונה את הידיעה שבו חוסל המשנה בחמא"ס - אחמד ג'עברי. ידענו מיד שהולך להיות בלאגן, הפיקוד כבר התחיל לחלק אותנו לרשימת ה"נחוצות" ו"לא נחוצות" ולרגע עברה בי המחשבה שאולי שולחים אותנו הביתה לכל המבצע, אחרי הכל - אנחנו הוא המחזור החפוף הצעיר ביותר בחמ"ל. אבל להפתעתי העדיפו להשאיר אותנו, החפופות הצעירות על שני אמצעים, מאשר בנות שיותר זמן בחמ"ל וחפופות רק אמצעי אחד.
ממש אכלתי את עצמי, להיות תצפיתנית זה מעבר ללהכיר את הגזרה שלך כמו את הכף יד שלך, זה הידיעה שכולם סומכים עליך שאת יודעת הכל על הצורה הטובה ביותר, שחיים של חיילים שיושבים על הגבול במארבים חשופים נתונים בידיים שלך, שכל סריקה שלכאורה נראית לך שקטה ורגועה יכולה בין רגע להפוך לאירוע מורכב גדול - ואת, כתצפיתנית, חייבת תמיד להיות בכוננות. נפשית ופיזית.
לאט לאט התחילו להגיע כוחות המילואים, התחלנו לחפוף אותם במהירות על הגזרה וההסתובבות השגרתית שלנו. מהר מאוד נאלצתי להתמודד עם אתגרים חדשים- הכוחות לא התעניינו בכלל במרחב הגדר, אלא רק בקילומטרים רבים ממנה. נדרשו מאיתנו יכולות הזדט"רות מהירות כדי להגיד להם בדיוק לאן הם מכוונים, מה הסיכונים ומה השיקולים בכניסה לתוך הרצועה מהדרכים שבחרו; דבר שמפאת האחריות חידד את יכולות הדיוק והמהירות שלנו על המסך.
באיזשהו שלב במהלך המבצע לקחו את כולנו לשיחת ה"אתם הולכים לראות אנשים מתים, זה יהיה בסדר, תהיו חזקות ותעשו את העבודה שלכן כמו שצריך - אנחנו סומכים עליכן". זה היה קשה. רק המחשבה על זה גרמה לי להרגיש רע, אבל יחלתי שזה לא יקרה; ובנתיים הספקנו להכווין מסוקי קרב לנקודות חשודות בבורות שיגור ולהרוג כמה מהם, לפוצץ מבנים חשודים ולסכל פח"ע בזמן אמת תוך כדי אפס הרוגים לכוחותינו. אחרי שבועיים וחצי שלא ראיתי בית, ישנתי בחמ"ל ולא יצאתי אפילו לשירותים בלי שכפץ וקסדה - סימנתי וי על המבצע הזה, וזו הייתה רק תחילת ההבנה שלי למה המשמעות שלי כבורג קטן במערכת העצומה הזו של האיסוף הקרבי.
אז המבצע נגמר ואיתו התחילה תקופה ארוכה וממושכת של הפסקת אש שגרמה לשאננות רבה מצד המון מחברותיי התצפיתניות שהגיעו אחרי. הן לא הכירו את התקופה מלאת הזיהויים, הרועי צאן שהם לא יותר מתצפיתנים בהסוואה, המחבלים שרק מחכים שנתרשל בעירנות שלנו ויחבלו במרחב הגדר... הן הכירו רק התקרבויות שמוכרות כתקינות, והדבר הפך לשגרה שפגעה בכושר השיפוט המבצעי שלנו. עוד סריקה, ועוד סריקה, ועוד סריקה - ושום אירוע, ושום מחבל, ושום פח"ע.
החודשים חלפו ולרגע חשבתי שאני מאבדת תקווה, הגזרה לעולם לא תחזור להיות מלהיבה ופח"עית כמו שהייתה בנובמבר ולפניו. אבל הנה הגיע היום, אמנם לאחר שנה, אבל הגזרה מתחממת שוב. אז אחרי שהספקתי לסכל שתי חדירות לשטח הארץ, להיות עדה לפיצוצי מטען, לאירוע הסתערות על כוחותינו בגזרתי ולהיות חלק משמעותי ממערך עמוד ענן - אני יכולה להגיד בוודאות שאני משתחררת בידיעה שעשיתי את המיטב ועל הצד הטוב ביותר, שהכשירו אותי בתפקיד להיות הכי שפיצית שאפשר ולהתמודד עם כל אירוע בכל זמן ובכל מצב. אני יודעת עכשיו שתצפיתניות הן לא סתם העיניים של המדינה, הן באמת נותנות תחושת ביטחון ורגיעה לתושבים שגרים בישובים הקרובים, לכוחות שנמצאים במרחב הגדר ולכל המערך הצבאי שמסתמך על המידע המודיעיני שרק אנחנו רואות בעיניים שלנו. אז תצפיתנית יקרה, לפני שאת נותנת לעוד בן אדם להגיד לך לברוח מתפקיד שהוא באמת לא קל, תהיי גאה ותגידי שאת עושה את אחד התפקידים היותר חשובים בצה"ל (:"
אז המבצע נגמר ואיתו התחילה תקופה ארוכה וממושכת של הפסקת אש שגרמה לשאננות רבה מצד המון מחברותיי התצפיתניות שהגיעו אחרי. הן לא הכירו את התקופה מלאת הזיהויים, הרועי צאן שהם לא יותר מתצפיתנים בהסוואה, המחבלים שרק מחכים שנתרשל בעירנות שלנו ויחבלו במרחב הגדר... הן הכירו רק התקרבויות שמוכרות כתקינות, והדבר הפך לשגרה שפגעה בכושר השיפוט המבצעי שלנו. עוד סריקה, ועוד סריקה, ועוד סריקה - ושום אירוע, ושום מחבל, ושום פח"ע.
החודשים חלפו ולרגע חשבתי שאני מאבדת תקווה, הגזרה לעולם לא תחזור להיות מלהיבה ופח"עית כמו שהייתה בנובמבר ולפניו. אבל הנה הגיע היום, אמנם לאחר שנה, אבל הגזרה מתחממת שוב. אז אחרי שהספקתי לסכל שתי חדירות לשטח הארץ, להיות עדה לפיצוצי מטען, לאירוע הסתערות על כוחותינו בגזרתי ולהיות חלק משמעותי ממערך עמוד ענן - אני יכולה להגיד בוודאות שאני משתחררת בידיעה שעשיתי את המיטב ועל הצד הטוב ביותר, שהכשירו אותי בתפקיד להיות הכי שפיצית שאפשר ולהתמודד עם כל אירוע בכל זמן ובכל מצב. אני יודעת עכשיו שתצפיתניות הן לא סתם העיניים של המדינה, הן באמת נותנות תחושת ביטחון ורגיעה לתושבים שגרים בישובים הקרובים, לכוחות שנמצאים במרחב הגדר ולכל המערך הצבאי שמסתמך על המידע המודיעיני שרק אנחנו רואות בעיניים שלנו. אז תצפיתנית יקרה, לפני שאת נותנת לעוד בן אדם להגיד לך לברוח מתפקיד שהוא באמת לא קל, תהיי גאה ותגידי שאת עושה את אחד התפקידים היותר חשובים בצה"ל (:"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה